שמירה על בטיחותם של מחממי אינפרא-אדום בחדר האמבטיה (ועל יבשותו)
התקנת למפות אינפרא-אדום בחדר האמבטיה היא משימה לא פשוטה. יש שם אדי מים בכל מקום, והמים פוגעים בכל משטח אפשרי. אם רוצים שהמכשיר יהיה עמיד לרמת IPX5 – כלומר, שהוא לא יינזק כשהוא נרטב – אי אפשר פשוט לכסות אותו בפלסטיק ולהניח שזה יספיק.
יש צורך בתוכנית אמיתית כדי למנוע מהלחות לחדור לתוך המכשיר וליצור חיבור בין רכיבי החימום לבין המארז. כמו שכולנו יודעים, מים וחשמל הם שילוב מסוכן.
המציאות של אזורים רטובים
העניין הוא שהמים הורסים את ההתנגדות החשמלית. בחדר אמבטיה עם אדי מים, נוצרת ערפל על גבי צינור הקוורץ, והמים טופלים ישירות לכיוון הטרמינלים החשמליים.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בטרמינלים מאוטמים ובחומרים עמידים ללחות. ניתן לחשוב על זה כעל מעין מגן חסין למים. אם המים פוגעים בנקודת החיבור, החומר העמיד ללחות מונע זאת. אין יותר קצרים, אין יותר בעיות חשמליות, אין יותר חרדה.
בחירת האוטמים הנכונים
חיבורים רגילים כמו R7s או Sk15 אינם מתאימים למטרה זו. הם גורמים לדליפות. במקום זאת, אנו משתמשים בגומיות מחוזקות ובצינורות עמידים לחום עם שכבות דביקה. זה יוצר מחסום פיזי חזק שיכול לעמוד בפני זרמי מים בלחץ נמוך מכל כיוון.
אבל יש בעיה אחת: התרחבות תרמית. קוורץ מתרחב כשהוא חם. אם האוטמים קשיחים מדי, הם עלולים להישבר כשהמכשיר מתחמם ומתקרר. לכן אנו משתמשים באלסטומרים על בסיס סיליקון. הם גמישים, ומאפשרים לצינור ל“נשום” מבלי לאפשר למים לחדור.
הפשרות
שום דבר אינו מושלם. הוספת כל האוטמים והמארזים האלו הופכת את המחמם לגדול יותר. בנוסף, זה גורם לאגירה יותר של חום סביב הטרמינלים, מאשר במכשירים תעשייתיים רגילים. צריך למצוא איזון. אם המארז סגור מדי, החום יגרום לנזק לחיווט הפנימי.
הטריק הוא למנוע את חדירת המים, תוך שמירה על מספיק מקום לחיווט הפנימי. זו גרה עדינה, אך זו הדרך היחידה להבטיח את עמידות המכשיר.